מילים

המון חמון אל מלא עצבים בלוז פוסט ציוני נכפה עלינו מרצון אני האחר תמות ולא נתגייס פדרון ריח חזק ליבוביץ׳ אני בדיפ סטייט

המון חמון

לא עצרנו אותך על קטנה הצבנו רף נמוך נורא ועצמנו עין כשהתחלת לגהץ בלי קבלות, בלי תיאום, בלי קץ אתה מוקף, מוקף בצואה אומרי־הן, חורשי מזימה לא חשפו מה קורה שם בפנים לא עצרו כשהכל הצחין אומרים שזנות היא מקצוע עתיק לא שואלים מה המחיר על התיק לא עצרו לבדוק אם זה לואי ויטון ובממ״ד שלי אין מספיק בטון! בטון! אני צריך רגיעון לא רוצה לקרוא יומון של נפוליאון אני יושב בבראסרי, תוקע עוד ועוד חמון המון המון חמון! בסוף השקנו את הקו האדום, קצת זיקוקים ליד הארמון הכלבים שותקים, והשיירה עומדת, ואצל ירמי את עדיין מודדת. וּמָה יהיה עם הקו הסגול, שיער מקליש, שדים במחול הניו־יורק טיימס אמרו שיפרסמו אקספוזה, אבל הבית הוא לא שאנז־אליזה. אתה מוקף, מוקף בצואה אומרי־הן, חורשי מזימה לא חשפו מה קורה שם בפנים לא עצרו כשהכל הצחין בטון! אני צריך רגיעון לא רוצה לקרוא יומון של נפוליאון אני יושב בבראסרי, תוקע עוד ועוד ועוד חמון עוד ועוד המון. המון המון חמון! בתוך קרואסון אולי נעבור, נשב קצת במזנון המון המון.

אל מלא עצבים

אל מלא עצבים, שוכן במסכים, המצא לי מנוחה נכונה על כַּרְעי השכינה, במעלות טיפשים וּבִקבוצה גדולה - אשלוט לעד בזו המדינה. במעלות טיפשים ובקבוצה גדולה - אשלוט לעד בזו המדינה. בעל ביוב, מלא זבובים הוא יסתירהו בסקר שקריו לעולמים, צורר בִּצרור מלא כזבים, את נשמתו חייב, חייב להמונים. וננוח בשלום על מלחמתנו, מעכשיו ועד קץ הימים. ואמרו - אמן. אמן!

בלוז פוסט ציוני

חמור. לבן. משיח. גואל רְצון העם. תיקון עולם, אני לא גרגרן. תיקון עולם, איזה חרא של עם. איזונים, בלמים, יושבים, שותים וּמעשנים. מַגיע סומֶליה עם סיכה של חטופים. תיקון עולם, תיקון עולם, איזה חרא של עם. תופס עצמי אדם חכם קראתי חמישה ספרים, חרשתי על כולם. מַכּיר שמות, זוכר דברים, מצטט בעל פה את כל החידודים. שומר נגיעה, תורם בַּסתר, נְווה צדק, אצולה. מלא שנאה עצמית עצמית לאחרים. לוחש לה על האוזן: ״תראי את הגויים״.

נכפה עלינו מרצון

אני לא רוצה לכפות, אני לא רוצה לשלוט, אני לא רוצה לשתוק, אני לא רוצה לראות... אבל הם מכריחים אותי! זה ערך עליון, ערך עליון, ערך עליון. אנחנו גזע עליון, גזע עליון, גזע עליון. אין לו תוכנית, מעולם לא הייתה, הוא אופורטוניסט, רודף של שררה. אין פה בשורה, לא תבוא התקומה. אין פה בשורה.

אני האחר

יש בַּךְ הרס עצמי. לפעמים את שלי, רוב הזמן את נגדי. זה הולך וּמחְמיר, נדחק אל הקיר, כבר לא מסתדר - אני ה״אחר״. אני ה״אחר״. אני ה״אחר״. אני ה״אחר״. אין בַּךְ חמלה ורצון, זורמת תמיד אל לב הֶהָמוֹן. כַּשלנו, נכנענו, אין עוד סיכוי - הגענו לְכָאן - חורבן ודיכוי. אני ה״אחר״. אני ה״אחר״. פולחן המסורת דחיית המודרנה פעולה לשם פעולה אי־הסכמה פירושה בגידה הפחד מהשונה פנייה למעמד ביניים מתוסכל אובססיה של מזימה להפלת השלטון האויב חזק מדי וחלש מדי בעת ובעונה אחת פציפיזם הוא חבירה לאויב בוז כלפי החלש פולחן המוות מאצ'ואיזם פופוליזם שיחדש, אני האחר, אני האחר..

תמות ולא נתגייס

עדר של כבשים, שקר של קדושה, אין פה מחשבה, יש רק אמונה. ציצית, כיפה שחורה אין חוק - יש הלכה, נגיד עוד תהילים, לא צריך צבא ״העגלה שלהם ריקה״ אמרו גדולי התורה תמות ולא נתגייס, תמות ולא נתגייס, תמות ולא נתגייס פלוגה של חיילים, רוח לחימה, דבקות במשימה, ״שקט! מלחמה״. תן את הכתף, תן מעצמך, שחרר את החיים, למען המדינה, אמרו גדולי האומה, אמרו גדולי האומה, הרכיבו עוד ממשלה תמות ולא נתגייס, תמות ולא נתגייס, תמות ולא נתגייס..

פדרון

הזמנתי פַּדרון צרוב בשמן זית כתית מעולה, המלצר המליץ להתאים לזה רוזה. היא סעדה וְצָחֲקה בזווית העין, והתעלמה לחלוטין מכל מה שקורה. ברוטשילד שממול כבר חוסמים את התנועה, מסוק באוויר, אבל כאן יש אווירה. חום רך של דיודה פולטת אור על שולחן מעוצב, והזמן נעצר בין כפית למזלג מוזהב. הם חרטו את הכול כבר לפני עשור, האור כבה מזמן, אין אפילו רמזור. השלטים מצווים לא להביט על האחר, וּפִלפל פַּדרון כבר מזמן אינו כשר. עכשיו זה שוב בידיים שלַךְ, כחול או אדום - אפור וּמלוכלך. האחרים מְזיעים, מדליקים את האש, בשר בסו־וויד, או החוק היבש. רוקדים סביב האש, ואני כבר נוטש. לא מביט לאחור נמלט מהבור. הם חרטו הכול כבר לפני עשור, האור כבה מזמן, אין אפילו רמזור. השלטים מצווים לא להביט על האחר, וּפִלפל פַּדרון כבר מזמן אינו כשר.

ריח חזק

יש ריח חזק של שריפה, זה לא עצים - זה החיים שלך, החיים שלך. יש ריח חזק של ריקבון, אבל אתם כותבים על דיכאון. דיכאון. בשביל מה להסתכן? הכסף הוא כבר שלכם, ומה יגידו בעיתון, ואם ידביקו אות קלון? יש גופות, זרוקות ברחוב אבל אתם שרים שעוד יותר טוב. כתבו הכול, הכול כבר נאמר, אבל אתם חוזרים על זה כאילו יש מחר... יש מחר. בשביל מה להסתכן? הכסף הוא כבר שלכם, ומה יגידו בעיתון, ואם ידביקו אות קלון? שמעתי אנשים אומרים: ״עִזבו אותם, הם מפחדים״. אז בשביל מה אתם חושבים, ובשביל מה אתם כותבים?

ליבוביץ׳

(אינסטרומנטלי)

אני בדיפ סטייט

אני בדיפ סטייט, תופר לכם תיקים, אני בדיפ סטייט, בוגד בערכים, אני בדיפ סטייט, זונה של ערבים. אני בדיפ סטייט אני בדיפ סטייט הריבון האמיתי. אני בדיפ סטייט מושך בחוטים, פועל מהצללים אשם בהכל, בשרות השמאל. אני בדיפ סטייט, חותר להפיכה, אני בדיפ סטייט, מצית כל הפגנה, אני בדיפ סטייט, שולט על השב״כ אני בדיפ סטייט. אני בדיפ סטייט, מדינת צללים. אני בדיפ סטייט. מושך בחוטים, תופר לכם תיקים, אשם בהכל, בשרות השמאל. אני בדיפ סטייט אני בדיפ סטייט אני בדיפ סטייט